Ktouboth
Daf 33b
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה כוֹתֵב כול'. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יְהוּדָה. אֵין פּוֹחֲתִין לִבְתוּלָה מִמְּנָה וּלְאַלְמָנָה מֵחֲמִשִּׁים זוּז. וְיִכְתּוֹב כֵּן מִשָּׁעָה 33b רִאשׁוֹנָה. אֶלָּא בְּפוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וְיִכְתּוֹב. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּךְ וְכָךְ. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּךְ וְכָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף. אֲבָל בַּתְּחִילָּה אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. אִין הוּא בַתְּחִילָּה וְאִין הוּא בַסּוֹף. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַל שֶׁלֹּא בָעַל וּמִשֶּׁבָּעַל. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שֶׁלֹּא כָנַס וּמִשֶּׁכָּנַס. לֹא בָעַל וְגֵירְשָׁה וְהֶחֱזִירָהּ הִיא כַּתְּחִילָּה הִיא בַסּוֹף.
Traduction
R. Juda dit de procéder ainsi, sans rédiger de suite un contrat où figure la moitié du douaire, parce qu’il est d’avis de ne pas constituer un douaire au-dessous de 100 zouz à une vierge ou de 50 à une veuve, et la femme peut ensuite renoncer à telle somme qu’elle voudra. Mais alors pourquoi ne pas spécifier au contrat que la femme déclare avoir reçu tant et tant (non les chiffres ronds de 100 ou 50 zouz)? En effet, on trouve l’enseignement de b. Qapara disant que la femme peut faire une telle déclaration spéciale. R. Yohanan dit: l’avis de R. Juda est seulement applicable à la fin (après réception, elle peut renoncer à une partie du douaire), non d’avance (avant la prise de possession). Qu’appelle-t-on commencement, qu’appelle-t-on fin? Selon les compagnons d’étude au nom de R. Yohanan, l’instant d’avant et celui d’après la cohabitation; selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, ce qui précède ou suit l’entrée de la femme au domicile conjugal. Si un mari sans avoir cohabité avec la femme la répudie, puis la reprend, c’est à la fois un commencement (par rapport au retour) et la fin (par rapport à la 1re union).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מיסבר סבר רבי יהודה. קא סלקא דעתי' דרבי יהודה דוקא קאמר והיא כותבת התקבלתי מנה או חמשים אבל בפחות מכאן לא דקסבר רבי יהודה אין פוחתין לבתולה ממנה ואם כן הוא קשיא ויכתוב כן משעה ראשונה למה הוא לו לכתוב בתחילה שטר של מאתים והיא פוחתת לו מנה יכתוב לה מנה משעה ראשונה ולאלמנה חמשים:
אלא בפוחת והולך. כלומר לאו דוקא נקט מנה וחמשים זוז אלא כמה שתרצה תפחות והילכך כותב לה מתחילה מאתים או מנה כדיניה והיא מוחלת אח''כ לפי רצונה:
ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך. אי לאו דוקא מאה ונ' זוז קאמר אמאי נקט בלישניה הכי הוי ליה למימר והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך:
אשכח. בברייתא דבר קפרא באמת כן לרבי יודא שכותבת התקבלתי ממך כך וכך:
לא אמר רבי יודא. במתני' דמוחלת מכתובתה אלא בסוף שכבר זכתה בכתובה ובידה למחול:
אף רבי יהודה מודה. שאינה מוחלת שעדיין לא זכתה בכתובה והוי כתנאי ותנאה בטל ופליגי חברייא ור''ז בפירוש תחילה וסוף:
אין הוא בתחילה. איזה נקרא תחילה ואיזה נקרא סוף:
עד שלא בעל. הוי תחילה ומשבעל הוי סוף:
עד שלא כנס ומשכנס. דמשכנסה הוי סוף וכבר זכתה בכתובתה ואפילו לא בעל ומוחלת:
לא בעל וגירשה והחזירה היא בתחילה היא בסוף. כלומר אע''פ שלא כנס עדיין בכניסה שניה היינו בתחילה והיינו בסוף דזו נקראת נמי סוף הואיל וכבר כנסה בפעם הראשון ומהו דתימא לא סמכה דעתה השתא כיון דעדיין לא כנסה והוי כמו בתחילה וכתנאה הויא ובטל דהא מודי רבי יודא שאין יכול להתנות קמ''ל דהמגרש אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה וכזכתה בכתובתה דמיא והילכך מוחלת:
וְאֵי זוֹ הִיא אִשָּׁה וְאֵי זוֹ הִיא פִילֶגֶשׁ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה פִּילֶגֶשׁ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וּתְנָאֵי כְתוּבָּה. פִּילֶגֶשׁ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וְאֵין לָהּ תְּנָיֵי כְתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רַב. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. נוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה וּמַתְנֶה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְזוּנָהּ וּלְפַרְנְסָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי עֲקִיבָה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהִתְנָה שֶׁלֹּא לָזוּן וְשֶׁלֹּא לְפַרְנֵס. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. וְכִיוָן שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רַעֲבוֹן וְחִלְּקוּ הַנְּכָסִים בֵּינֵיהֶן הִתְחִילָה קוֹבֶלֶת עָלָיו לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן. הִיא נֶאֱמֵנֵת עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אָֽמְרָה לָהֶן. בְּוַדַּאי כָּךְ הִתְנֵיתִי עִמּוֹ. אֵין אַחַר קִנְייָן כְּלוּם.
Traduction
– En quoi consiste la distinction entre une femme et une concubine? Selon R. Meir, la 1re reçoit un douaire, non la 2e; selon R. Juda, toutes deux reçoivent un douaire; seulement, à la 1re on ajoute les détails des conditions inscrites au contrat (la nourriture de la veuve et le sort des orphelins), tandis que la 1e n’a pas droit à ces détails. R. Juda dit au nom de Rab: notre Mishna (parlant de l’obligation formelle du douaire incombant au mari) expose l’avis de R. Meir et de R. Juda (sauf discussion de détails); mais, selon l’avis des autres sages, il est permis de se marier en établissant même la condition avec sa femme de ne pas la nourrir, ni l’entretenir; en outre, on peut même conditionner qu’elle aura soin d’entretenir et nourrir son mari, afin qu’il puisse sans souci étudier la Loi. Ainsi, il est arrivé à R. Josué, fils de R. aqiba, d’épouser une femme avec laquelle il établit la condition de ne pas la nourrir, ni l’entretenir, et en outre qu’elle le nourrirait pour le laisser étudier la Loi. A l’arrivée d’une famine, le besoin les força de partager leurs biens, et elle commença à se plaindre de lui auprès des Sages. L’accusé leur dit qu’il s’en rapporte au dire même de sa femme (il suffit qu’elle rappelle les conventions faites). -Oui, dit la femme, j’ai convenu de tout prendre à ma charge; cependant je veux être nourrie. -Non, lui dirent les sages (à l’opposé de la Mishna), après l’acquisition faite, selon les conventions, il n’y a plus à y revenir.
Pnei Moshe non traduit
ואי זו היא אשה. איידי דאיירי בפלוגתא דר''מ ור''י בכתובה נקט נמי להא דפליגי איזו נקראת פילגש:
ותנאי כתובה. מזונות ובנין דכרין כדחשיב בפרקין דלעיל:
זו דברי ר''מ ור''י. במתני' דפליגי אם יכול להתנות על הכתובה:
ומלמדתו תורה. כדי שיהא לו פנאי ללמוד תורה בלי טרדת מזונות ופרנסה:
וכיון שבאו שני רעבון וכו'. ולא הספיקו לה שראתה אחר שחלקו הנכסים ביניהן שנתמעט כ''כ מחלקה:
היא נאמנת עלי יותר מן הכל. כלומר היא בעצמה תאמר מהתנאי אשר היה בינינו:
בודאי כך התניתי עמו. ואמרו לה החכמים אין אחר קנין כלום וכן הוא בתוספתא כלומר אין אחר התנאי בקנין כלום:
Ktouboth
Daf 34a
משנה: 34a נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִשֶׁתְּבָעָהּ הַבַעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה כֵּן נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׁאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה.
Traduction
On donne à une vierge un an de délai à partir du jour où son fiancé l’a engagée (230)V. (Nedarim 10, 5) pour se préparer au mariage (231)Pour qu'elle puisse préparer son trousseau. On accorde le même délai au fiancé pour se préparer à se subvenir. A une veuve il suffit d’un délai de 30 jours. Si le terme est arrivé et que le mariage n’a pas eu lieu (232)L'obstacle, ajoute Rashi, venant de l'homme, la femme sera nourrie aux frais du fiancé, et pourra (le cas échéant) manger de l’oblation. Selon R. Tarfon, on lui donnera le tout en oblation; selon R. aqiba, la moitié sera profane et la moitié en oblation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נותנין לבתול'. זמן להכניסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקדשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:
לפרנס עצמה. בתכשיטין:
י''ב חודש. כדיליף בבבלי דכתיב תשב הנערה אתנו ימים ומאי ימים שנה כדכתיב ימים תהיה גאולתו. ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ''כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:
הגיע הזמן ולא נישאו. כגון שהבעלים מעכבין ואיידי דתני רישא בדידהו תני נמי סיפא בדידהו:
ואוכלות בתרומה. אם כהן הוא. והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא אלא דחכמים גזרו על הארוסה שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא בבית אביה גזירה שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה וכשהגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה מיחד לה מקום ומאכילה שם ותו ליכא למיגזר:
נותנין לה הכל תרומה. אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:
מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה והלכה כר''ע:
הלכה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. הַבֶּגֶר בְּשָׁעָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵי תַמָּן. נוֹתְנִין לְבֶגֶר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנִינָן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְאַחַר בּוֹגְרָהּ שֶׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ נוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָשָׂת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי. אָמַר לָהּ. לֹא כְבָר הֵימַנְתִּי. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא אַלְמוֹן וְהִיא בְתוּלָה וְהוּא בְּעָא מֵיסַב. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא בָחוּר וְהִיא אַלְמָנָה וְהִיא בְּעָיָא מֵיסַב. יָכוֹל הוּא מֵימַר. חִיבָתָהּ עָלַי יוֹתֵר מִבְּתוּלָה. הִיא קְטַנָּה וְרוֹצָה לְהַגְדִּיל שׁוֹמְעִין לָהּ.
Traduction
On a enseigné: celle qui au moment d’être demandée en mariage a atteint la 2e majorité comptera depuis cette époque un intervalle de 12 mois pour se préparer au mariage. R. Ila dit que l’on a enseigné ailleurs: à celle qui a atteint la 2e majorité on accorde un délai d’un an; après quoi, la consécration a lieu; de même on laisse à la veuve un intervalle d’un mois à partir du jour de la demande pour se préparer. Mais comment semble-t-on dire ici d’ajouter encore un délai d’un mois, tandis que notre Mishna fixe ce délai à un à partir du jour de la demande en mariage? Voici, répond R. Abin au nom de R. Ila, comment il faut l’entendre: lorsque depuis le jour de la 2e majorité il s’est passé un intervalle d’un an complet, on peut consacrer cette femme comme épouse au bout d’un mois (à l’égal d’une veuve). Si après avoir attendu un intervalle de temps d’un an pour se marier, elle ne donne pas suite à ce projet, et se fiance avec un autre homme, puis le second futur lui fait observer qu’en vertu du 1er délai d’un an déjà accompli, elle ne devrait pas avoir à le faire attendre autant: elle peut répliquer qu’elle l’aime plus que le premier fiancé, et qu’ayant besoin de se préparer longuement, elle désire avoir un délai nouveau d’un an. S’il est veuf et elle vierge, celle-ci peut aussi opposer à son désir de se marier de suite l’argument qu’elle l’aime autant que si c’était un jeune homme, et qu’ayant par conséquent besoin de se préparer longuement, elle désire avoir un délai d’un an. Si le mari est un jeune homme et la femme une veuve, bien qu’elle désire procéder de suite au mariage, le futur peut arguer qu’il l’aime autant que si elle était jeune fille (et par suite il a droit au délai d’un an pour se préparer). Si elle est mineure et qu’elle désire attendre qu’elle soit majeure, on se rend à son désir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הבגר בשעה י''ב חודש. בתוספתא גריס הבוגרת בתביעה י''ב חודש והוא הנכון כלומר אם תבעה אחר שבגרה נותנין לה י''ב חודש מיום הבגר ולפי גירסת הספר יש לפרש נמי הכי הבגר בשעה שאם בגרה חדש אחד או יותר ונתקדשה אין נותנין לה אלא לתשלום י''ב חדש משעה שבגרה. ודוקא שלא עברו עליה עדיין זמן הרבה מימי בגרותה ולאפוקי אם עברו עליה י''ב חודש בבגרות ונתקדש שאין נותנין לה אלא שלשים יום כדמסיק לקמן:
תני תמן. בברייתא ונותנין לה קידושין ולאלמנה שלשים יום וקס''ד דה''ק לאחר זמן י''ב חדש נותנין לה עוד זמן ל' יום לקידושין וכן לאלמנה נותנין ל' יום:
תנינן נותנין לבתולה י''ב חדש. ותו לא:
ואת אמר אכין. בתמיה:
ר' אבין בשם ר' הילא. ה''ק לאחר בוגרה שנים עשר חודש. אם כבר עברו לאחר בגרות י''ב חדש קודם שנתקדשה אז נותנין לה ל' יום עד שעת הקידושין כמו לאלמנה:
עשתה שנים עשר חדש לפני הראשון. ונתאלמנה ממנו מן האירוסין ונתקדשה לשני ואח''כ בא השני ואמר לה לא כבר הימתנת י''ב חדש והיה לך זמן להכין כל צרכיך ואין לך עוד זמן יותר:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הראשון. גרסינן וכן היא גירסת הרא''ש ז''ל ושם גריס עשתה ששה חדשים בפני הראשון כו' יכולה היא שתאמר תיבתו יותר עלי מן הראשון וצריכה אני עוד לפרנס ולתקן תכשיטין ביותר ונותנין לה עוד זמן י''ב חדש:
והוא בעא מיסב. הוא רוצה לישא ולא להמתין י''ב חדש:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הבחור. וצריכה אני להתקשט ולהכין עצמי ונותנין לה זמן י''ב חדש:
הוא בחור וכו' יכול הוא מימר חיבת' עלי יותר מבתולה. ונותנין לו זמן י''ב חדש הואיל והוא בחור:
ורוצה להגדיל. רוצה היא להמתין עד שתגדיל שומעין לה:
הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׂאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְ[אֵינָם] אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּרְבִיעִי. שֵׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּשְּׁלִישִׁי בַּחֲמִישִׁי. רִבִּי חָמָא בַר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְלֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁחַבְּשׁוּהוּ סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם הָֽיְתָה עִיכּוּבָהּ מַחְמָתוֹ נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלּוֹ.
Traduction
– ''Si le terme de ce délai est arrivé, dit la Mishna, et que le mariage n’a pas eu lieu, la femme sera nourrie aux frais du fiancé et pourra (le cas échéant) manger de l’oblation''. Au décès du mari, elle continue d’être nourrie à ses frais, mais elle n’a plus droit à l’oblation. Toutefois, ajoute Samuel, fils de R. Berakhia, il est vrai que la femme est nourrie aux frais du mari si le délai d’un an expire le 4e jour de la semaine (jour auquel rien ne s’oppose plus à la réalisation du mariage). Mais si ce délai expire au 3e ou au 5e jour, quel sera le droit de la femme? R. Hama b. Ouqba, au nom de R. Yossé b. R. Hanina, et R. Levi répondent tous deux: en ce cas, la femme est comme liée par les scribes (les sages s’opposent alors au mariage, et elle n’a pas droit à la nourriture). R. Josué b. Levi dit: si l’empêchement survient du côté du mari (s’il lui arrive un accident qui le force d’ajourner le mariage), elle sera nourrie aux frais du mari.
Pnei Moshe non traduit
ה''ג הגיעו זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה מתו בעליהן אוכלות משלו ואינם אוכלות בתרומה. אם מתו בעליהן ונפלו לפני היבם דהיבם אינו מאכיל בתרומה כדתנן במתני' דלקמן:
והוא ששלם הזמן ברביעי. שהוא זמן נישואי בתולה ואינו מעוכב עוד מלישא והילכך אוכלת משלו:
ששלם הזמן בשלישי ובחמישי. לשון שאלה היא אם שלם הזמן בג' או בה' מאי אם אוכלת משלו:
נעשה כמי שחבשוהו סופרים. כלומר שמעוכב מתקנת חכמים הוא ומחובש מלישא עד רביעי ולפיכך אין מעלה לה מזונות כדאמרי' בבבלי ריש מכילתין:
אם היתה עיכובה מחמתו. מלישא שאירעו אונס ניזונת משלו:
תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת לְטַמֵּא טָֽהֳרוֹת. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר תְּרוּמָה נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִים בְּחוּלִין.
Traduction
On a enseigné (236)Tossefta à ce traité, ch 5: selon R. Tarfon, on lui donnera le tout en oblation, parce que celle-ci est facile à trouver en tous lieux de la Palestine. Selon R. aqiba, la moitié des aliments sera profane, et l’autre moitié en oblation, car il arrive souvent aux femmes (par leur constitution) d’être impures (et pour ces jours-là, il leur faut des aliments profanes), sauf à manger le reste à l’état pur. R. Simon b. Gamliel a enseigné: chaque fois que la décision rabbinique mentionne l’autorisation de donner à manger l’oblation, on pourra par contre remettre à la personne le double en profane.
Pnei Moshe non traduit
שהתרומה מצויה בכל מקום. ובזול ונותנין לה כפי השיעור שאם באת למכור התרומה וליקח בדמיה חולין לימי טומאתה שלא תפחות מדמי החולין שהן יותר ביוקר מדמי התרומה:
שהנשי' מצויות לטמא טהרות. לפי שהזיבה והנידה רגילים בהן ולפיכך נותנין לה מחצה חולין לימי טומאתה:
כל מקום שהזכיר. לתת תרומה נותנין לה כפליי' בחולין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source